אל תלמדו בעל פה יותר את סיומות התואר בגרמנית! סיפור אחד שיגרום לכם להבין את זה פעם אחת ולתמיד
כשמדברים על גרמנית, מה הדבר שהכי כואב לכם בראש?
אם התשובה שלכם היא "סיומות תואר", מזל טוב, אתם ממש לא לבד. הסיומות האלה, שמשתנות כמו סיוט לפי מין, מספר ויחסה של השם, הן פשוט "המכשול הגדול הראשון" שמרחיק מתחילים.
כולנו חווינו את זה: עמדנו מול טבלת הטיה מורכבת של יחסות, תלשנו שערות ושיננו בעל פה, רק כדי לטעות במשפט הראשון שאמרנו.
אבל מה אם אגיד לכם, שהטיית תוארי השם בגרמנית, למעשה לא מצריכה כלל שינון בעל פה? מאחוריה מסתתרת מערכת חכמה מאוד, ואפילו אלגנטית, של "חוקי מקום העבודה".
היום, נשתמש בסיפור פשוט כדי לעזור לכם להבין את ההיגיון הזה באופן יסודי.
עובד ש"מבין עניין" (או: איך לקרוא את הבוס)
דמיינו שכל צירוף שם עצם בגרמנית הוא צוות קטן עם חלוקת תפקידים ברורה.
- תווית (der, ein...) = בוס
- תואר (gut, schön...) = עובד
- שם עצם (Mann, Buch...) = פרויקט
בצוות הזה, התפקיד העיקרי של העובד (התואר) הוא אחד ויחיד: להשלים חוסרים.
התפקיד העיקרי של הבוס (התווית) הוא להבהיר את המידע המרכזי של הפרויקט (השם) – כלומר את "המין" שלו (זכר/ניטרלי/נקבה) ואת "היחסה" שלו (תפקידו במשפט).
ו-העובד (התואר) הוא "מבין עניין" מאוד; הוא יראה קודם כל עד כמה הבוס ביצע את עבודתו, ורק אז יחליט מה הוא צריך לעשות.
בהבנה של הנחת היסוד הזו, בואו נסתכל על שלושה "תרחישי מקום עבודה" נפוצים.
תרחיש א': בוס סופר-יעיל (הטיה חלשה)
כשמופיעות בצוות תוויות יידוע כמו der, die, das, זה כאילו הגיע בוס סופר-יעיל עם הוראות ברורות.
תסתכלו:
- der Mann: הבוס אומר לכם בבירור, הפרויקט הוא "זכר, יחסה ראשונה".
- die Frau: הבוס אומר לכם בבירור, הפרויקט הוא "נקבה, יחסה ראשונה".
- das Buch: הבוס אומר לכם בבירור, הפרויקט הוא "ניטרלי, יחסה ראשונה".
הבוס הסביר את כל המידע המרכזי בבירור מוחלט, מה העובד (התואר) צריך לעשות?
שום דבר! הוא יכול פשוט "להתבטל"!
הוא רק צריך להוסיף באופן סמלי -e או -en בסוף, כדי לציין "נקרא והובן, קבלתי", והעבודה הושלמה.
Der gut_e_ Mann liest. (האיש הטוב קורא.)
Ich sehe den gut_en_ Mann. (אני רואה את האיש הטוב.)
חוק הליבה: בוס חזק, אני חלש. הבוס נתן את כל המידע, אז העובד משתמש בשינוי הסיומת הפשוט ביותר. זוהי ה"הטיה החלשה". זה לא פשוט?
תרחיש ב': הבוס לא הגיע היום (הטיה חזקה)
לפעמים, אין בכלל בוס (תווית) בצוות. לדוגמה, כשאתם מדברים על דברים כלליים:
Guter Wein ist teuer. (יין טוב יקר.)
Ich trinke kaltes Wasser. (אני שותה מים קרים.)
הבוס איננו, ואין מי שיספק את המידע על "המין" ו"היחסה" של הפרויקט, מה עושים?
במקרה כזה, העובד (התואר) חייב להתייצב ולקחת על עצמו את כל האחריות! הוא לא רק צריך לתאר את הפרויקט, אלא גם להציג בבירור את כל המידע המרכזי (מין ויחסה) שהבוס לא סיפק.
לכן תגלו שבמצב כזה של "היעדר בוס", סיומות העובד (התואר) נראות כמעט זהות לחלוטין ל"בוס סופר-יעיל" (תווית היידוע)!
- der → guter Wein (זכר, יחסה ראשונה)
- das → kaltes Wasser (ניטרלי, יחסה רביעית)
- dem → mit gutem Wein (זכר, יחסה שלישית)
חוק הליבה: הבוס לא פה, אני הבוס. ללא תווית, התואר חייב להשתמש בשינוי הסיומת החזק ביותר, ולספק את כל המידע. זוהי ה"הטיה החזקה".
תרחיש ג': הבוס מדבר במעורפל (הטיה מעורבת)
המצב המעניין ביותר הגיע. כשמופיעות בצוות תוויות יידוע בלתי מסוימות כמו ein, eine, זה כאילו הגיע בוס שמדבר חצי-דברים וקצת מעורפל.
לדוגמה, הבוס אומר:
Ein Mann... (גבר אחד...)
Ein Buch... (ספר אחד...)
הנה הבעיה: רק מהסתכלות על ein, אינכם יכולים לקבוע בוודאות של 100% אם זה זכר יחסה ראשונה (der Mann), או ניטרלי יחסה ראשונה/רביעית (das Buch). המידע אינו שלם!
במקרה כזה, העובד ה"מבין עניין" (התואר) חייב לצאת ו"להציל את המצב".
הוא ישלים את המידע בדיוק במקומות שבהם המידע של הבוס מעורפל.
Ein gut_er_ Mann... (ה-ein של הבוס מעורפל, העובד משלים עם -er את מידע הזכר)
Ein gut_es_ Buch... (ה-ein של הבוס מעורפל, העובד משלים עם -es את מידע הניטרלי)
אבל במקרים אחרים שבהם המידע ברור, למשל ביחסה שלישית einem Mann, ה--em של הבוס כבר סיפק מספיק מידע, והעובד יכול שוב "להתבטל":
mit einem gut_en_ Mann... (ה-einem של הבוס ברור מאוד, העובד יכול להשתמש בפשוט -en וזה מספיק)
חוק הליבה: מה שהבוס לא מבהיר, אני משלים. זוהי מהות ה"הטיה המעורבת" – לפעול רק כשצריך, ולהשלים את החלק החסר במידע מתווית היידוע הבלתי מסוימת.