אל תכעסו יותר! כשזרים צועקים לכם "ניהאו", זו התגובה בעלת האינטליגנציה הרגשית הגבוהה ביותר

אתם הולכים ברחוב בחו"ל, נהנים מהאווירה האקזוטית, ולפתע, מאחוריכם נשמע "ני-האו" בהגייה משונה.

אתם מסתובבים, ורואים כמה זרים מחייכים אליכם.

מה אתם מרגישים ברגעים כאלה? בהתחלה, אולי זה מרגיש מעניין, אבל כשזה קורה שוב ושוב, עולה בכם רגש מורכב. האם הם ידידותיים, או לועגים? האם זו סקרנות, או שיש בזה נגיעה של גזענות?

ה"ניהאו" הזה, הוא כמו קוץ קטן שמדגדג בלב וגורם לתחושה לא נעימה, אבל אי אפשר להסביר למה.

למה ביטוי פשוט כמו "ניהאו" גורם לתחושה כה לא נוחה?

אנחנו לא רגישים מדי. תחושת אי-הנוחות הזו נובעת למעשה משלושה היבטים:

1. להיות נחשב ל"חיית פלא": התחושה היא כאילו אתם הולכים ברחוב, ולפתע אתם נהפכים לקוף בגן חיות שכולם מתבוננים בו. הצד השני לא רוצה להכיר את "אתם" כבני אדם, אלא רק מוצא את "הפנים האסייתיות" כמעניינות, ורוצה "לבדוק תגובה". אתם מצטמצמים לתווית, במקום להיות אדם חי ונושם.

2. תחושת עלבון כתוצאה מהפרעה: אף אחד לא אוהב שמטרידים אותו סתם כך ברחוב על ידי זרים, במיוחד כשההטרדה הזו מגיעה עם מבט של "סקרנות יוצאת דופן" ומבט בוחן. עבור נשים, התחושה הזו גרועה עוד יותר, שכן היא מערבת חולשה כפולה – גזענית ומגדרית – וגורמת לתחושת אי-נוחות ואף הטרדה.

3. זהות אישית מורכבת: כשאתם מגיבים ל"ניהאו" הזה, בעיני הצד השני, אתם למעשה מודים שאתם "סינים". עבור טייוואנים רבים, הרגש וההזדהות שמאחורי זה מורכבים מכדי שאפשר יהיה להסבירם בשלוש שניות ברחוב.

מול מצב כזה, בדרך כלל יש לנו שתי אפשרויות בלבד: או להעמיד פנים שלא שמענו, להתרחק בשקט, כשאנחנו אוגרים בתוכנו כעס רב; או להגיב בכעס ובצעקות, אך זה לא רק מראה על חוסר נימוס מצידנו, אלא גם עלול לעורר סכסוך מיותר.

האם אין דרך טובה יותר?

את ה"תווית" שאחרים מדביקים לכם, להפוך ל"כרטיס הביקור" שאתם מגישים.

בפעם הבאה, נסו את השיטה הזו.

במקום לקבל באופן פסיבי את התווית המעורפלת של "אסייתי" שנדבקת אליכם, עדיף לצאת ביוזמה אקטיבית ולהפוך אותה ל"כרטיס ביקור" ייחודי המציג אתכם.

זוהי "התקפת הנגד הלשונית" שלמדתי מאוחר יותר.

כשזרים נוספים אומרים לי "ניהאו", כל עוד הסביבה בטוחה, אני עוצר/ת, מסתכל/ת עליהם בחיוך, ואז, כמו קוסם רחוב, מתחיל/ה את שיעור השפה המאולתר שלי.

אני אומר/ת להם: "היי! אני מטייוואן. בשפה שלנו, אומרים 'לי-הו' (哩厚)!"

בדרך כלל, תגובתם של הצדדים האחרים היא עיניים פעורות והבעת פליאה, כאילו גילו יבשת חדשה. הם מעולם לא ידעו שחוץ מ"ניהאו", יש גם דרכים כל כך מגניבות לברך לשלום.

לאחר מכן, אני נותן/נת להם עוד שתי הפתעות קטנות:

• תודה, נקרא "טו-סיה" (多蝦)
• להתראות, נקרא "צאיי-הוי" (再會)

אתם רואים, כל המצב מתהפך ברגע.

מפגש שעלול היה להיות מביך או לא נעים, הופך לחילופי תרבויות מעניינים וחיוביים. אתם כבר לא "הנצפים" הפסיביים, אלא "המשתפים" האקטיביים. לא כעסתם, ובכל זאת, בדרך עוצמתית ומעניינת יותר, זכיתם בכבוד.

זו לא רק הוראה של ביטוי אחד, אלא אתם מעבירים מסר: אסיה אינה בעלת מראה אחד בלבד, יש לנו תרבויות עשירות ומגוונות. אל תנסו להגדיר אותנו בפשטות עם "ניהאו" אחד.

שפת האם שלכם, היא כוח העל המגניב ביותר שלכם.

אני מלמד/ת טייוואנית, כי זו שפת האם שהכי מוכרת לי. אם אתם האקה, אתם יכולים ללמד אותם האקה; אם אתם ילידים, אתם יכולים ללמד אותם את שפת השבט שלכם.

זה לא קשור לנכון או לא נכון, אלא רק לגאווה.

מה שאנחנו עושים, זה לשבור את הסטריאוטיפ ש"אסייתי = סיני, יפני או קוריאני", להשתמש בשפה ובתרבות שלנו, כדי לצייר בעולם קו מתאר ברור וייחודי של "טייוואן".

תארו לעצמכם, אם כל טייוואני/ת יעשו זאת, אותו זר ילמד היום את "לי-הו" בטייוואנית, מחר יפגוש חבר האקה וילמד "נין-האו", ולמחרת יכיר חבר משבט אמיס. הוא ירגיש מבולבל, אך יחד עם זאת, תדמית עשירה, תלת-ממדית ומגוונת של טייוואן תיבנה בליבו.

יחד, נוכל להשתחרר מהבוץ של "ניהאו".

כמובן, שיעור מאולתר ברחוב הוא רק הצצה חטופה. כדי לנהל שיחות מעמיקות ואמיתיות יותר עם אנשים מכל העולם, ולשבור את מחסומי השפה, אתם צריכים כלים מקצועיים יותר.

בשלב זה, אפליקציית צ'אט עם תרגום מיידי מבוסס בינה מלאכותית כמו Intent נכנסת לתמונה. היא מאפשרת לכם, בשפת האם שלכם, בקלות להתחבר עם אנשים מכל קצוות תבל, לשוחח על שיתופי פעולה, לדבר על החיים, ולבנות קשרים משמעותיים באמת.

בפעם הבאה, לאחר שתדהימו את הצד השני עם "לי-הו", אולי תוכלו לפתוח את Intent, ולהתחיל שיחה מרתקת יותר חוצת תרבויות.

זכרו, השפה והתרבות שלכם אינן נטל שצריך להסתיר, אלא כרטיס הביקור המבריק ביותר שלכם. הגישו אותו באומץ!