די לשאול כמה שפות אדם יכול ללמוד, השאלה שגויה מיסודה
האם גם לכם קרה שבשעת לילה מאוחרת, כשאתם גוללים בסרטונים, ראיתם "אשפים" שיכולים לעבור בשטף בין שבע או שמונה שפות, ואז שאלתם את עצמכם בשקט: כמה שפות באמת יכול מוח אנושי להכיל?
השאלה הזו היא כמו קללה. היא יכולה מצד אחד להצית את תשוקתנו ללמידה, ומצד שני לעיתים קרובות לגרום לנו חרדה ותסכול. אנחנו מוקסמים מ"כמות", כאילו ככל שנלמד יותר שפות, כך נהיה מרשימים יותר.
אבל היום, אני רוצה לומר לכם: ייתכן ששאלנו את השאלה הלא נכונה מלכתחילה.
האם המטרה שלכם היא "לתייג" או "לטעום"?
הרשו לי לספר לכם סיפור קצר.
תארו לעצמכם, ישנם שני סוגים של "אניני טעם".
הסוג הראשון, נקרא לו "מלך התיוגים". אלבום התמונות בטלפון שלו מלא בסלפיז ממסעדות טרנדיות שונות. הוא יכול לדקלם במהירות שמות של מאה מסעדות, ולשפוך כמו מים את שמות מנות הדגל של כל אחת מהן. אבל אם תשאלו אותו, למה המנה הזו טעימה? מהם טכניקות הבישול והתרבות שמאחוריה? הוא כנראה יקפא במקום, ואז יעבור במהירות לנושא המסעדה הבאה. מבחינתו, אוכל נועד ל"איסוף" ו"להתפארות", הוא סדרת רשומות תיוג.
הסוג השני, אנו מכנים אותו "אנין הטעם האמיתי". ייתכן שהוא לא ביקר במסעדות רבות כל כך, אבל כל ארוחה שהוא יושב לאכול, הוא טועם במלוא תשומת הלב. הוא יכול לזהות את המחשבה המקורית שהשף הטמין ברוטב, ויכול לדבר אתכם על השינויים שעברה המנה הזו בתרבות המקומית. הוא נהנה לא רק מהטעם, אלא גם מהסיפורים שמאחורי האוכל, מהרגש האנושי ומהעולם כולו. מבחינתו, אוכל נועד ל"חיבור" ו"לחוויה".
כעת, בואו נחזור ללימוד שפות. באיזה סוג אדם אתם רוצים להיות?
שפה אינה בול, אל תתעסקו רק באיסוף
רבים, מבלי לשים לב, הפכו ל"מלכי התיוגים" של לימוד השפות.
הם שואפים לכתוב בקורות החיים שלהם "שליטה בחמש שפות", ונלהבים לומר "שלום" בעשרים שפות. זה נשמע מגניב, אבל לפעמים זה פשוט קורס.
בהיסטוריה מתועד "כישלון מהדהד" מפורסם. אדם מוזר שקרא לעצמו שולט ב-58 שפות, הוזמן לתוכנית טלוויזיה. המנחה הביא מספר דוברי שפת אם ממדינות שונות לשאול שאלות בשידור חי. בסופו של דבר, מתוך שבע שאלות, הוא הצליח לענות רק על אחת, וגם זה בגמגום. המצב היה מביך למדי.
הוא היה כמו "מלך התיוגים" שאסף אינספור מדריכי מישלן, אך מעולם לא טעם באמת מנה אחת. הידע הלשוני שלו היה מוצג שברירי, ולא כלי שניתן להשתמש בו לתקשורת.
זהו צלצול אזהרה לכל לומדי השפות שבינינו: ערכה של שפה אינו במה שאתה "יודע" עליה, אלא במה שאתה "עושה" איתה.
האשפים האמיתיים, כולם "פותחים דלתות" באמצעות שפה
אני מכיר כמה מומחי שפות אמיתיים. ייתכן שהם לא יצהירו בפה מלא "אני דובר 40 שפות", אבל כשתשוחחו איתם, תגלו שיש להם סקרנות עצומה והבנה עמוקה לכל שפה ולתרבות שמאחוריה.
הם לומדים שפות, לא כדי להחתים עוד "חותמת שפה" בדרכון שלהם, אלא כדי לרכוש מפתח שיכול לפתוח דלת לעולם חדש.
- ללמוד שפה, זה לזכות בנקודת מבט נוספת על העולם. אתם יכולים לקרוא ספרים במקור, להבין סרטים שלא תורגמו, ולהבין את ההומור והעצב בתרבות אחרת.
- ללמוד שפה, זה לזכות בדרך נוספת להתחבר לאחרים. אתם יכולים לנהל שיחה מעמיקה עם חבר זר בשפת אמו, ולהרגיש את החום וההזדהות שחוצים מחסומים תרבותיים.
זהו המקום המרתק ביותר בלימוד שפות. זו אינה תחרות של מספרים, אלא מסע של גילוי וחיבור מתמשכים.
לכן, אל תתעסקו יותר בשאלה "כמה שפות אדם יכול ללמוד לכל היותר". במקום זאת, שאלו את עצמכם: "איזו דלת לעולם אני רוצה לפתוח באמצעות שפה?"
גם אם למדתם רק שפה חדשה אחת, כל עוד אתם יכולים להשתמש בה כדי לרכוש חבר, או להבין סיפור, אתם כבר "אניני טעם" מוצלחים יותר מכל "מלך תיוגים".
כמובן, כיום, הרצון לפתוח בשיחה בין-תרבותית הפך פשוט מאי פעם. אפליקציות צ'אט כמו Intent, המשלבות פונקציית תרגום AI עוצמתית, הן כמו המדריך האישי שלכם, שיכולות לעזור לכם בקלות להתחיל שיחה ראשונה עם כל אדם מכל קצוות תבל. הן מנקות עבורכם את המכשולים הראשוניים, ומאפשרות לכם "לטעום" מיד את ההנאה שבחילופי דברים בין-תרבותיים.
לבסוף, אנא זכרו: שפה אינה שלל על הקיר, אלא מפתח בידכם. מה שחשוב אינו כמה מפתחות יש לכם, אלא כמה דלתות פתחתם איתם, וכמה נופים שונים ראיתם.