אתם לא "לומדים" שפה זרה, אלא פותחים עולם חדש
האם הרגשתם פעם ככה?
השקעתם המון זמן בשינון מילים, בחפירת דקדוק, והורדתם כמה אפליקציות ללימוד שפות לטלפון שלכם. אבל כשבאמת הגיעה ההזדמנות, עדיין לא הצלחתם לפתוח את הפה. למרות שלמדתם כל כך הרבה זמן אנגלית, יפנית, קוריאנית... בסוף הרגשתם שאתם פשוט משלימים משימה סיזיפית, עבודת פרך שאין לה סוף.
איפה הבעיה?
אולי, מלכתחילה חשבנו לא נכון. לימוד שפה, הוא בכלל לא מבחן, אלא הרפתקה.
דמיינו לעצמכם, לימוד שפה הוא כמו לחקור עיר זרה שמעולם לא ביקרתם בה.
ספר המילים ודפי הדקדוק שלכם, הם כמו מפה. היא שימושית מאוד, יכולה להראות לכם היכן נמצאים הרחובות הראשיים וציוני הדרך המפורסמים. אבל אם רק תסתכלו על המפה, לעולם לא תרגישו את נשימת העיר הזו.
מהי העיר האמיתית? זה בית הקפה בפינת הרחוב שממנו עולה ריח טוב, המוזיקה שמגיעה מהסמטאות, החיוך הייחודי על פני המקומיים, הבדיחות הפנימיות שהם משתפים בשיחותיהם. אלה הם נשמתה של העיר.
רבים מאיתנו שלומדים שפות זרות, זה כמו להחזיק מפה, אבל לעולם לא להעז להיכנס לעיר עצמה. אנחנו מפחדים ללכת לאיבוד (לטעות בדיבור), מפחדים שיצחקו עלינו (הגייה לא מדויקת), ולכן אנחנו מעדיפים להישאר במלון (אזור הנוחות), ולחקור את המפה שוב ושוב, עד שנשנן אותה בעל פה.
ומה התוצאה? הפכנו ל"מומחי מפות", אבל לא ל"מטיילים".
מאסטרים אמיתיים בשפות, הם כולם הרפתקנים אמיצים.
הם יודעים שמפה היא רק כלי, והאוצר האמיתי טמון בסמטאות שאינן מסומנות. הם מוכנים להניח את המפה בצד, ולפרוץ דרך עם סקרנותם.
- הם לא רק משננים את המילה "תפוח", אלא הולכים לשווקים המקומיים וטועמים איך באמת טעים התפוח שם.
- הם לא רק לומדים "שלום" ו"תודה", אלא מעיזים לדבר עם אנשים, גם אם בהתחלה הם יכולים רק לסמן בידיים.
- הם לא רק בוחנים כללי דקדוק, אלא צופים בסרטים של אותה מדינה, מקשיבים לשירים שלהם, ומרגישים את שמחתם, כעסם, צערם ואושרם.
לשגות? ברור שישגו. ללכת לאיבוד? זה דבר שבשגרה. אבל כל טעות, כל פעם שהולכים לאיבוד, היא גילוי ייחודי. אתם עלולים לגלות חנות ספרים יפהפייה בגלל ששאלתם על הדרך הלא נכונה; אתם עלולים לגרום לצחוק טוב לב מצד השני בגלל מילה שגויה, ובכך לקרב אתכם באופן מיידי.
זהו הכיף האמיתי בלימוד שפה – לא לשלמות, אלא לחיבור.
אז, אל תתייחסו יותר ללימוד שפה זרה כמשימה שיש לכבוש. התייחסו לזה כאל הרפתקה שאתם יכולים להתחיל בכל עת.
שחררו את האובססיה של "אני חייב ללמוד את כל הספר הזה לפני שאוכל לדבר". מה שאתם באמת צריכים, זה את האומץ לצאת לדרך מיד.
כמובן, הרפתקה לבד עלולה להיות קצת בודדה ומפחידה. מה אם היה מדריך קסום, שיכול לבנות גשר בינכם לבין המקומיים, ולאפשר לכם לתקשר באומץ כבר מהיום הראשון?
כיום, כלים כמו Intent ממלאים את התפקיד הזה. זה כמו מתורגמן בזמן אמת בכיס שלכם, שמאפשר לכם, כשאתם משוחחים עם אנשים מכל העולם, לשכוח זמנית את דאגות הדקדוק, ולהתמקד בהבנת המחשבות והרגשות של הצד השני. זו לא רמאות, אלא "כרטיס הטיסה הראשון" שלכם לפתיחת ההרפתקה, שעוזר לכם לעשות את הצעד הקשה ביותר.
אל תתנו יותר לשפה להיות קיר, תנו לה להיות דלת.
החל מהיום, שנו את הגישה. המטרה שלכם היא לא לשנן מילון שלם, אלא להכיר אדם מעניין, להבין סרט ללא כתוביות, ולהבין שיר שנוגע לליבכם.
מסע השפה שלכם, הוא לא הר שצריך לכבוש, אלא עיר שמחכה לכם לחקור אותה.
מוכנים, להתחיל את ההרפתקה שלכם?